פסק-דין בתיק ב"ל 16712-09-13

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 21.8.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער איבד 60% מכושרו להשתכר (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1       החלטת הועדה כי המערער יכול לעבוד בעבודות אריזה מיון והרכבה, הינה שגגה רפואית ומשפטית, בשים לב לעובדה כי המערער סובל מתסמונת התעלה הקרפלית, הגורמת לו לכאבים חזקים ואינה מאפשרת שימוש ביד שמאל. עבודות אלה שהציעה הועדה למערער הינן תיאורטיות ומתעלמת מכך כי המערער נדרש ליטול תרופות ולאכול בצורה קבועה סדורה ומוקפדת.

2.2       טעתה הועדה עת לא לקחה בחשבון את הליקוי של תסמונת דום נשימה בשינה ממנו סובל המערער, הגורם לכך שהמערער מתקשה להירדם בלילה ומתקשה להתעורר בבוקר, וקם עייף ונטול כוחות.

2.3       טעתה הועדה עת לא לקחה בחשבון כי המערער, בנוסף למגבלות הגופניות מהן סובל, הוא סובל בנוסף מהפרעת הסתגלות המונעת ממנו מגע עם אחרים, לרבות לקוחות. הפרעה זו מונעת מהמערער מלעבוד עם קהל.

2.4       טעתה הועדה עת לא לקחה בחשבון את העובדה כי המערער סובל מירידה משמעותית בשמיעה ומטנטון בלתי פוסק בשתי האוזניים, הפוגעים בריכוז, גורמים למצוקה נפשית ואינם עולים בקנה אחד עם הצעת העבודה שהציעה הועדה למערער לעבוד בחניון, ו/או עם הצעתה כי המערער יעסוק בעבודות מיון ואריזה, שכן לאור פגימות אלה, אין המערער יכול לעבוד אלא בסביבת עבודה שקטה.

2.5       טעתה הועדה עת לא לקחה בחשבון כי המערער נעדר כל השכלה, וכי סיים בית ספר יסודי בלבד, כאשר כל חייו עבד בעבודה פיזית קשה.

2.6       טעתה הועדה עת לא לקחה בחשבון כי עקב מצבו הלבבי הוא נדרש לעבור טיפולים רפואיים ומאושפז מעת לעת בבתי-חולים.

2.7       לאור העובדה כי הנכות הרפואית שנקבעה למערער גבוהה משמעותית מהנכות התעסוקתית שקבעה הועדה, הרי שמקרים אלה מחייבים הנמקה מיוחדת והתייחסות לעובדה כי הנתונים והליקויים מהם סובל המערער, משמעותם הינה כי שוק העבודה הופך בעניינו לתיאורטי וחסום בפניו.

2.8       הועדה הסתמכה על קובץ הנחיות פנימיות סודיות של רופא מוסמך, שאין המשיב מוכן לחשוף, כאשר המשיב מנחה את הרופא המוסמך שהוא כפוף לו, להקשות בקביעת אי כושר עבודה, במיוחד במחלות מסוג סכרת ממנה סובל המערער.

3.         טענות המשיב:

3.1       למערער נקבעו 74% נכות, כאשר פריטי הליקוי שנתנו את הנכות הגבוה יותר קשורים לאוטם שריר הלב, לפירפור עליות ולסכרת (25%, 30% ו- 20%) כאשר מבחינת כל יתר הליקויים נקבעו למערער נכויות נמוכות.

למערער נקבעו 10% נכות בלבד בגין הפרעה הסתגלותית כאשר הפסיכיאטרית שקובעת את הנכות מציינת במפורש כי אין השפעה על כושר העבודה.

גם האורטופד שקבע למערער נכויות בגין סי.טי.אס והגבלה קלה בעמוד שדרה ציין דעתו בנוגע לכושר ההסתגלות וקבע כי עבודה צריכה להתבצע ללא הליכה ועמידה ממושכת וללא הרמת משאות.

3.2       רופא א.א.ג. ציין כי צריכה להיות עבודה ללא חשיפה לרעש, כאמור עיקר הנכויות הם בתחום הפנימי שבעניין זה ניתנה חוות דעת של הרופא המוסמך שבניגוד לטענת ב"כ המערער הוא הרופא שהיווה את הוועדה מדרג ראשון והוא שקבע כי המערער מסוגל לעבודה מלאה במגבלות שצוינו בידי היועצים האורטופדי וא.א.ג. כפי שפורט לעיל.

3.3       על החלטת הוועדה מדרג ראשון הרפואית לא הוגש ערר, כלומר שקביעתה הייתה מקובלת על המערער וראוי היה כי לא יטענו היום טענות כנגדה בכל הנוגע לטוהר המידות של הרופא.

בניגוד לדעת הרופא המוסמך ובניגוד לדעת כל הרופאים המקצועיים שבדקו את המערער וחוו את דעתם בנוגע לליקויים והשפעתם על כושר ההשתכרות קבעה הוועדה לעררים כי קיימת השפעה על כושר ההשתכרות ונמקה זאת בצירוף הליקויים כאשר הוועדה מפרטת כי המגבלות שצוינו יאפשרו עבודה חלקית עם אפשרות לארוחות סדירות זאת כאשר מדובר במגבלה שלא פורטה על ידי הרופא המוסמך ומפרטת את סוגי העבודות.

3.4       טענת ב"כ המערער כי הליקוי הנפשי הוא בעל השפעה מנוגדת כאמור למסמכים הרפואיים בתיק, קביעת הוועדה היא קביעה רפואית וככל שהיא מנומקת לא יתערב בה בית הדין.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: